איפא כתוב במדרש
הרב יניב חניאכאחשווןתשעג06/11/2012
שאלה:
איפא כתוב במדרש על אדם שהבין שיחת עופות ושמע מהם [שנגזר עליו] שהבית שלו יתמוטט והלך ותיקן את ביתו שלא יפול. אח"כ שמע [שנגזר עליו] שבהמותיו ימותו והלך ומכר אותם וכן הלאה כל פעם ששמע מה שעומד להתרחש הלך ומנע א"ז עד שבסוף שמע שאשתו תמות ועל זה לא היה לו שום עצה איך להינצל מזה.
תשובה:
למידע ידיעתי זה לא מדרש, המקור הוא בסיפורים של הרב זווין-
הרב זוין - סיפורי חסידים, הוצ' אברהם ציוני, תל אביב 1963 ע' 123
תשובות נוספות בנושא-
כיוון ארון קודש
חכמים קובעים שכל ישראל צריכים להתפלל לכיוון מקום אחד, כל מי שמחוץ לארץ ישראל, מתפלל לכיוון ארץ ישראל, בארץ ישראל מתפללים לכיוון ירושלים ובירושלים לכיוון בית המקדש, כך שכל ארונות הקודש שלנו מכוונים, בעיקרון, לכיוון ירושלים. אולם לא תמיד זה אפשרי, מבחינת המבנה של הבניין וכדומה... ולעיתים קרובות יש סטיות קלות בכיוון. אם הארון בכיוון הנכון באופן כללי ורק איננו מכוון בדיוק, יש להתפלל לכיוון ארון הקודש. פעם גם הייתי בכנס רבנים שהיה בבית מלון, בלי ארון קודש והקיר שאליו התפללנו היה ב"כיוון" אבל בסטיית זווית מסויימת מירושלים, היה שם הרב יעקב אריאל והוא ביקש מכל הרבנים לפנות את הקיר, כלומר- להישאר סכמטית עם המבנה של הבניין ולא להיות ב"זווית". בכל מקרה, אם כל הקהל מתפלל לכיוון אחד, גם אם אתה סבור שיש להתפלל לכיוון אחר, עדיף לשמור על הכיוון של הקהל ולא להיות בכיוון שונה מכולם.
שיטת בריסק.
אני לא בדיוק למה הכוונה בשאלה, יש כמה מאפיינים שאני מכיר לשיטת בריסק, ואני בטח לא מומחה לעניין. האחד נוגע לדרך הלימוד שבה הכי מפורסמת היא הגישה של "שני דינים" שלפיה יכולות להיות שתי בחינות בכל מאמר של חז"ל או של התורה, יש גם נושא של קנאות דתית שאפיינה את רבני בריסק, יחס ללימוד בצורה מוחלטת ואבסולוטית ועוד...
אני לא בדיוק למה הכוונה בשאלה, יש כמה מאפיינים שאני מכיר לשיטת בריסק, ואני בטח לא מומחה לעניין. האחד נוגע לדרך הלימוד שבה הכי מפורסמת היא הגישה של "שני דינים" שלפיה יכולות להיות שתי בחינות בכל מאמר של חז"ל או של התורה, יש גם נושא של קנאות דתית שאפיינה את רבני בריסק, יחס ללימוד בצורה מוחלטת ואבסולוטית ועוד...
גיל הנערות
מכיוון שאתה עצמך מרבה לתאר את הבעייתיות שבקשר עם בנות וכדומה, קצת קשה ל"ענות" על השאלה עצמה ישירות, מכיוון שאת התשובות אתה יודע.
מצד שני בהחלט קל להבין את מה שאתה אומר ואת התחושה, אני זוכר שגם לי היו תחושות כאלו כאשר נכנסתי לעולמה של תורה, אמנם בתחומים אחרים ופחות בתחום של "בנות", אלא יותר בתחום של לימודים גבוהיים (הייתי אמור להיות באיזו תוכנית סופר יוקרתית של הצבא וללמוד תואר לפני גיל 18 וויתרתי על זה) ובתחומים אחרים, כמו מחשבים וכדומה...
הקב קוק מתאר מעט את התחושות שלך, ומסביר שהן נובעות מפחד גדול של הנשמה מההתקדמות הרוחנית, הוא קורא לזה "ניתוקים בנפש", כי הגוף הוא מאוד מעשי, מחפש קישורים לעולם המעשה ולתענוגים שלו, וכאשר פונים לכיוון רוחני עליון יש תחושות של ניתוק, שהן אמנם ניתוק מהרע, אבל ניתוק שגורם כאב לנפש...
מה שצריך זה לעבוד על עצמך, לשכנע את עצמך שוב ושוב בנחיצות של המהלך, בחשיבות שלו וברווח הגדול שיש לך ממנו. בשכל, פשוט לעבוד שכלית על התחושות... אחר כך, אחרי תקופה, זה ישתנה להיות גם משהו נפשי, אולם השלב הראשון הוא ההבנה.
אני סבור שיש גם מקום לנתק מעט את הקשרים הללו, לא לוותר על החברים (למרות שאצלי זה מה שקרה בסוף), אבל לא חייבים לצאת לכל היציאות הללו שמקשות עליך ושאין בהן תוכן אמיתי. לאט לאט לא להיות חלק מזה גם מבחינה נפשית וערכית. זה תהליך, אבל זה תהליך שחייבים לעבור. פעם ליוויתי בישיבה בחור שלא הצליח, הוא נכנס לישיבה, התחיל ללמוד ברצינות, הפך לחלק מהנוף בישיבה, אבל לא וויתר על החברה... אחרי זמן ארוך של חיים כפולים כאלה הוא ויתר על הישיבה ועזב והיום הוא חי במקום אחר לגמרי.
צריך להבין שבימינו, אולי בניגוד ללפני עשר שנים, כבר אין מקום לחיים כפולים כאלה, זה פשוט לא אפשרי, החיים בחוץ כל כך טמאים, כל כך פרוצים, כל כך מושחתים חברתית שאין מקום לשני הצדדים בנפשו של אדם... ולכן הניתוק הוא שכלי ולא רק רגשי. בסופו של דבר כל אחד מהחברים שלך יבחר לאן הוא רוצה ללכת וכל מי שיבחר ללכת לטוב יצטרך לעשות את אותו ויותר שאתה צריך לעשות עכשיו. תחשוב כל הזמן על מה אתה צרוויח, על הישרות הפנימית ותעבוד על השכל ואני בטוח שאחרי זמן לא רב תרגיש את זה גם הפועל בחיים המעשיים.
מכיוון שאתה עצמך מרבה לתאר את הבעייתיות שבקשר עם בנות וכדומה, קצת קשה ל"ענות" על השאלה עצמה ישירות, מכיוון שאת התשובות אתה יודע.
מצד שני בהחלט קל להבין את מה שאתה אומר ואת התחושה, אני זוכר שגם לי היו תחושות כאלו כאשר נכנסתי לעולמה של תורה, אמנם בתחומים אחרים ופחות בתחום של "בנות", אלא יותר בתחום של לימודים גבוהיים (הייתי אמור להיות באיזו תוכנית סופר יוקרתית של הצבא וללמוד תואר לפני גיל 18 וויתרתי על זה) ובתחומים אחרים, כמו מחשבים וכדומה...
הקב קוק מתאר מעט את התחושות שלך, ומסביר שהן נובעות מפחד גדול של הנשמה מההתקדמות הרוחנית, הוא קורא לזה "ניתוקים בנפש", כי הגוף הוא מאוד מעשי, מחפש קישורים לעולם המעשה ולתענוגים שלו, וכאשר פונים לכיוון רוחני עליון יש תחושות של ניתוק, שהן אמנם ניתוק מהרע, אבל ניתוק שגורם כאב לנפש...
מה שצריך זה לעבוד על עצמך, לשכנע את עצמך שוב ושוב בנחיצות של המהלך, בחשיבות שלו וברווח הגדול שיש לך ממנו. בשכל, פשוט לעבוד שכלית על התחושות... אחר כך, אחרי תקופה, זה ישתנה להיות גם משהו נפשי, אולם השלב הראשון הוא ההבנה.
אני סבור שיש גם מקום לנתק מעט את הקשרים הללו, לא לוותר על החברים (למרות שאצלי זה מה שקרה בסוף), אבל לא חייבים לצאת לכל היציאות הללו שמקשות עליך ושאין בהן תוכן אמיתי. לאט לאט לא להיות חלק מזה גם מבחינה נפשית וערכית. זה תהליך, אבל זה תהליך שחייבים לעבור. פעם ליוויתי בישיבה בחור שלא הצליח, הוא נכנס לישיבה, התחיל ללמוד ברצינות, הפך לחלק מהנוף בישיבה, אבל לא וויתר על החברה... אחרי זמן ארוך של חיים כפולים כאלה הוא ויתר על הישיבה ועזב והיום הוא חי במקום אחר לגמרי.
צריך להבין שבימינו, אולי בניגוד ללפני עשר שנים, כבר אין מקום לחיים כפולים כאלה, זה פשוט לא אפשרי, החיים בחוץ כל כך טמאים, כל כך פרוצים, כל כך מושחתים חברתית שאין מקום לשני הצדדים בנפשו של אדם... ולכן הניתוק הוא שכלי ולא רק רגשי. בסופו של דבר כל אחד מהחברים שלך יבחר לאן הוא רוצה ללכת וכל מי שיבחר ללכת לטוב יצטרך לעשות את אותו ויותר שאתה צריך לעשות עכשיו. תחשוב כל הזמן על מה אתה צרוויח, על הישרות הפנימית ותעבוד על השכל ואני בטוח שאחרי זמן לא רב תרגיש את זה גם הפועל בחיים המעשיים.
תושבה
אני מניח שזה קשור למבנה הנפשי שלך, יש אנשים עם רצון וכח נפשי גדול שמצריך להרוות את צמאונו הרוחני דווקא בדברים רוחניים מאוד, עליונים ומאירים כדברי הפנימיות של התורה. הייתי מציע שתנסי למצוא מרווה לצימאון בספרי קבלה "רכים" יותר שבאו מגדולי עולם, כמו נפש החיים, כמו ספרי הרמח"ל (דעת תבונות, דרך ה') וספרים כגון אלו.
אני מניח שזה קשור למבנה הנפשי שלך, יש אנשים עם רצון וכח נפשי גדול שמצריך להרוות את צמאונו הרוחני דווקא בדברים רוחניים מאוד, עליונים ומאירים כדברי הפנימיות של התורה. הייתי מציע שתנסי למצוא מרווה לצימאון בספרי קבלה "רכים" יותר שבאו מגדולי עולם, כמו נפש החיים, כמו ספרי הרמח"ל (דעת תבונות, דרך ה') וספרים כגון אלו.
ספרי קבלה
זה תלוי קצת בשאלה אילו ספרי קבלה את קוראת, אם הכוונה לספרים המודרניים על קבלה, אז יש בזה בהחלט בעיה גדולה. צריך לדעת שקבלה אמיתית היא דבר המצריך טהרה פנימית, עליה רוחנית ויש בה תופעה מיוחדת- קישור של היכולת השכלית עם ניקיון הדעת, טהרה, מידות וכו'. אי אפשר ללמוד קבלה ולדעת קבלה ללא מידות מתוקנות וללא ניקיון הנפש. הכותבים של הספרים הללו אינם נקיים, רחוק מכך. הדברמוליך לתופעות נוראיות כמו מדונה שלומדת קבלה והיא מושחתת עד עמקי נשמתה, גויים שלומדים ללא גיור וכו', ממילא ישנה בעיה גדולה ללמוד מאנשים ומכותבים כאלו.
זו גם לא קבלה אמיתית, כי הקבלה נכתבה בהרבה מאוד רמזים, הסתרים, צפנים ועוד... ואי אפשר באמת לדעת את הסודות ללא הכנה נפשית וגופנית טובה וארוכת שנים. צריך לדעת ללמוד, להכיר את ההקשרים של חז"ל, להכיר את צורת הדרשה ועוד ועוד לפני שניגשים לסודות הללו. ממילא מה שכתוב שם זה לא באמת קבלה, זה ניסיון מטופש לרדת לעומקם של הסמלים הכל כך עמוקים הללו.
אני לא חושב שרשב"י רצה שכל אחד ילמד קבלה, עובדה שהוא עשה מאמצים גדולים כל כך להסתיר ולכסות את הדברים באלפי רמזים, סודות ועוד...
ספרי קבלה "אמיתיים", כמו הזהור או אוצרות חיים ממילא רק גדולי עולם יכולים להבין, אם תגיעי למדרגה כזוף אחרי שנים של מאמץ ולימוד- אשריך, אבל אז גם לא תצטרכי לשאול אדם פשוט כמוני על כך.
זה תלוי קצת בשאלה אילו ספרי קבלה את קוראת, אם הכוונה לספרים המודרניים על קבלה, אז יש בזה בהחלט בעיה גדולה. צריך לדעת שקבלה אמיתית היא דבר המצריך טהרה פנימית, עליה רוחנית ויש בה תופעה מיוחדת- קישור של היכולת השכלית עם ניקיון הדעת, טהרה, מידות וכו'. אי אפשר ללמוד קבלה ולדעת קבלה ללא מידות מתוקנות וללא ניקיון הנפש. הכותבים של הספרים הללו אינם נקיים, רחוק מכך. הדברמוליך לתופעות נוראיות כמו מדונה שלומדת קבלה והיא מושחתת עד עמקי נשמתה, גויים שלומדים ללא גיור וכו', ממילא ישנה בעיה גדולה ללמוד מאנשים ומכותבים כאלו.
זו גם לא קבלה אמיתית, כי הקבלה נכתבה בהרבה מאוד רמזים, הסתרים, צפנים ועוד... ואי אפשר באמת לדעת את הסודות ללא הכנה נפשית וגופנית טובה וארוכת שנים. צריך לדעת ללמוד, להכיר את ההקשרים של חז"ל, להכיר את צורת הדרשה ועוד ועוד לפני שניגשים לסודות הללו. ממילא מה שכתוב שם זה לא באמת קבלה, זה ניסיון מטופש לרדת לעומקם של הסמלים הכל כך עמוקים הללו.
אני לא חושב שרשב"י רצה שכל אחד ילמד קבלה, עובדה שהוא עשה מאמצים גדולים כל כך להסתיר ולכסות את הדברים באלפי רמזים, סודות ועוד...
ספרי קבלה "אמיתיים", כמו הזהור או אוצרות חיים ממילא רק גדולי עולם יכולים להבין, אם תגיעי למדרגה כזוף אחרי שנים של מאמץ ולימוד- אשריך, אבל אז גם לא תצטרכי לשאול אדם פשוט כמוני על כך.
עוד תוכן בשורש
שיעורי תורה
